גז"ד למורשע בהחזקת סכין וחבלה בכוונה מחמירה בעת סכסוך חמולות

א.      הכרעת הדין

      הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות הבאות:

      החזקת סכין- לפי סעיף 186 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין");

      חבלה בכוונה מחמירה - לפי סעיף 329(1) לחוק העונשין.

      כעולה מהכרעת הדין, ביום 18/3/08, בסמוך לשעה 22:30, ישב הנאשם במסעדה בכפר מזרעה. למקום הגיע המתלונן 1, בילאל עוואד (להלן: " בילאל"), עימו הוא מסוכסך. עם כניסתו של בילאל למסעדה הוציא הנאשם מכיסו סכין, פתח את להבה שאורכה כ- 15 ס"מ והציגה בפני המתלונן 1, על מנת להפחידו. בילאל עזב את המקום והלך לביתו שבכפר. בהמשך, התקשר הנאשם לבני משפחתו ולבקשתו הגיעו כמה מהם, במספר כלי רכב, כשהם מצוידים בסכינים ומוטות. הנאשם הצטייד במוט ברזל ויחד עם בני משפחתו נכנס לחצרי משפחת המתלונן 1 בכדי לתקוף אותו. במקום התפתחה קטטה בין הנאשם ובני משפחתו לבין המתלונן ובני משפחתו.

למקום נקלע המתלונן 2-חוסין חיג'אזי אבו יאסין, בן 66 (להלן: " חיג'אזי") ובעת שביקש להפריד בין הניצים דקר אותו הנאשם בסכין, שתי דקירות עמוקות, האחת בירכו והשנייה בגב התחתון. הוא ביקש להמשיך לדקור את חיג'אזי אך נבלם ע"י אנשים. כתוצאה מהדקירות נגרם לחיג'אזי דימום רב. הוא הובהל לבית החולים בנהריה, שם אובחנו אצלו פצע חתך בעומק 5 ס"מ בגב התחתון, עד לתעלת השדרה ופצע בעומק 2 ס"מ מאחורי ירך שמאל. בוצעה בו חסימת עורק פמורלי בירך שמאל והוא נותח בגבו לצורך סגירת הקרע ומניעת התפתחות נזק מוחי או זיהום.

כעולה מהתעודות הרפואיות ת/1, ת/2, ת/3 ומעדותו של חיג'אזי, עקב הדקירות ברגלו ובגבו, הוא אושפז בבית החולים למשך 19 יום,  נותח והוא סובל מנזק נוירולוגי מתמשך, המצריך מעקב  וטיפול עד עצם היום הזה.

ב.      התסקיר

      הנאשם כבן 22. בן למשפחה קשת יום המטופלת ב-5 ילדים, שהנאשם המבוגר בהם.

      אחד מילדי המשפחה נכה. אביו של הנאשם סובל ממחלות ואינו עובד. לנוכח מצבה הכלכלי הקשה של המשפחה, עזב הנאשם את ספסל הלימודים לאחר שבע שנות לימוד ויצא לעבודה. מזה ארבע שנים הוא עובד באופן קבוע בסופרמרקט בנהריה. לנאשם 3 הרשעות קודמות בעבירות הצתה וקשירת קשר לבצע פשע, איומים והעלבת עובד ציבור ותקיפת עובד ציבור (עת/1).

      בהתייחסו לעבירה נשוא תיק זה, מתכחש הנאשם לאחריותו וטוען כי הוא זה שהותקף ע"י המתלונן ובני משפחתו.

      עפ"י הערכת קצין המבחן:

" אי קבלת אחריות לביצוע העבירה בה הורשע (הנאשם) ואי התחברות לצד הפוגע באישיותו והעדר תובנה למה שקורה לו, מגביר את הסיכון להישנות מעשים מפירי חוק".

            בשל כך נמנעת המלצה טיפולית אודותיו וההמלצה היא לענישה הרתעתית ה "עשוייה לחדד עבורו את משמעות מעשיו ולהציב גבולות בעתיד".

ג.       הטיעונים לעונש.

            ב"כ המאשימה מבקשת לגזור על הנאשם מאסר לתקופה משמעותית, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן. לדבריה, הנאשם לא זו בלבד שלא הביע חרטה ולא נטל אחריות על מעשיו אלא אף טען כי המתלונן משקר. לטעמה, מאחר שמדובר בעבירה חמורה, שהעונש הקבוע בצידה הוא 20 שנות מאסר ומאחר שמדובר בתופעה קשה, הרי שיש לפעול על פי הנחיית הפסיקה, שקבעה שניתן לעצרה או למצער לצמצמה רק ע"י השתת עונשים כבדים.

כנימוק נוסף לחומרה הסתמכה ב"כ המאשימה על גיליון המרשם הפלילי של הנאשם. עוד ביקשה היא להורות על הפעלת המאסר המותנה בן 9 חודשים שנגזר עליו בת.פ 2119/06 של ביהמ"ש השלום בעכו (עת/2), וזאת במצטבר על הענש בגין התיק הנוכחי.   

            ב"כ הנאשם ביקש להקל בעונשו של הנאשם בהתחשב בגילו הצעיר, בתפקודו הנורמטיבי דרך כלל ובהיותו מפרנסה העיקרי של משפחתו. עוד הוא טען כי האירוע נשוא גזה"ד לא היה מתוכנן ונעשה תוך כדי קטטה המונית, במהלכה גם הנאשם נחבל. איש מהמשתתפים בקטטה זולת הנאשם לא הובא לדין. לסיכום ביקש להתחשב בעובדה שהרוחות בכפר נרגעו וכי בפועל הצדדים השלימו ביניהם (לעניין זה לא הובאה כל ראיה).

כמו  כן הטעים הסנגור כי הנאשם היה נתון במעצר במשך כחודשיים בהמשך במעצר בית מלא עד לחדש יוני 2008 שאז הורשה לצאת לעבודה ואולם יתר ההגבלות נותרו בעינן ויש להביא גם זאת בחשבון לעת גזירת הדין.